כשהקאתי כמה פעמים אמא כבר נלחצה
בהתחלה היא חשבה שאכלתי משהו מקולקל. אחרי שעברו כמה ימים ועדיין הרגשתי רע אז היא הבינה שמשהו לא בסדר
הלכנו לרופא שיתן לי איזו תרופה שתעשה שכבר לא תכאב לי הבטן
אבל מאז, החיים שלי התהפכו
כמה אני רוצה לחזור לכאבי בטן האלה שחשבתי שזה סתם
הרופא שלח אותנו מיד לבית החולים. והיה לו פרצוף רציני כזה. אמא סיפרה לי שכשאני, אחמד, נולדתי לפני 4 שנים היא הביאה אותי מהבית חולים. תמיד חשבתי שבית חולים זה מקום שמח שמביא ילדים, עכשיו אני רואה שזה מקום עצוב שעושה מלא כואב. ושורף. ואני רואה לפעמים שילדים אחרים שאיתי במחלקה פתאום נעלמים ואמא מספרת לי שהם בשמיים כבר
בבית חולים סיפרו לאמא שיש לי סרטן בבטן, ממש בכל הבטן…
לא כל כך הבנתי מה זה אומר ולפני שהבנתי בכלל מיד הכניסו אותי לניתוח כדי להוציא לי את הגוש הגדול מתוך הבטן. כי הגוש הזה כל יום גדל והרופא אמר לי שאם הוא ימשיך לגדול יהיה ממש מסוכן
רציתי לברוח מהבית חולים אבל אמא הסבירה לי ששם אני אמור להרגיש יותר חזק
אבל אני לא מרגיש יותר חזק. להיפך
אני חלש ואין לי כוח לכלום. הרופאים כל הזמן דוקרים אותי וזה כואב לי. אבל בעיקר אני מתגעגע לאחים שלי. לחדר שלי, לחיים שלי שכל כך אהבתי
אבל אני כבר ילד גדול ואני מבין שזה לא יחזור כל כך מהר
המצב שלי לא טוב